החלטה בתיק ב"ל 29151-08-12

1.         התובע ביקש להכיר באירוע מוחי, אשר אירע לו ביום 24.12.09 כפגיעה בעבודה.

התובע, בן 51 בזמן האירוע הנטען, עובד מזה כ-25 שנים ככבאי באיגוד ערים כבאות השרון. במסגרת עבודתו הוא חוקר שריפות ועוסק בתפקיד אדמיניסטרטיבי של גבייה ובירור חשבונות, במסגרת תפקיד זה הוא מתקשר לאנשים שקיבלו חשבונות לתשלום עבור פעולות כיבוי ולא שילמו או שמבקשים לברר או לערער על התשלום.

לטענת התובע, ביום האירוע - 24.12.09, בסביבות שעה 10:30, התקשר התובע לאדם שערער על חשבון שנשלח אליו עבור שירותי כבאיות והסביר לו את סיבת החיוב בהתאם לדו"ח הפעולה. האדם שדיבר עם התובע קילל אותו תוך הטחת עלבונות וצעקות ומשתמש בביטויים בוטים, איומים וכינויים משפילים. בשלב זה הרגיש התובע שהוא אינו מסוגל להמשיך את השיחה וניתק את הטלפון.  התובע התרגש וחש מתח נפשי גדול. לאחר שהתובע חזר לביתו, בסיום יום העבודה, הוא חש סחרחורת וכאבים באוזן שמאל, חוסר שיווי משקל ואי יציבות עם חולשה ברגל ויד שמאל. בהמשך הקיא ודיבר בכבדות, כך שאשתו הזמינה רופא לביתו, אשר הפנה אותו בדחיפות לחדר מיון. התובע אושפז במחלקה נוירולוגית, בוצעה בדיקת CT ובשל חשד לאירוע וסקולרי חריף הוחל טיפול תרופתי. האבחנה שנקבעה לתובע היא "CVA, Mild Left Hemiparesis".

התובע טען בתביעתו כי מדובר באירוע חריג בעבודתו, כי יש קשר סיבתי בין אותו ויכוח חריף לבין האירוע המוחי ולכן יש להכיר בתביעתו לדמי פגיעה.

2.         הנתבע טען בכתב ההגנה שהוגש מטעמו כי בדין נדחתה התביעה מיום 20.1.2011, שהוגשה בשיהוי, לגבי אירוע נטען בעבודה מיום 24.12.09.

לגרסת הנתבע, לתובע לא אירעה ביום 24.12.09 תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") ואין קשר בין האירוע הנטען בעבודה מיום 24.12.09, המוכחש, לבין האירוע המוחי ממנו סבל התובע.

3.         ראיות שנשמעו בדיון:

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו.

כמו-כן, העיד מטעם התובע מר ראובן אלנתן (להלן: "מר אלנתן"), עובד בחברת גבייה מ.ג.ע.ר. (מרכז לגבייה ממוחשבת בע"מ), שעבד פיזית בתוך איגוד ערים ושירותי כבאות השרון וישב בסמוך למשרד התובע. מר אלנתן היה עד לשיחה טלפונית שהתובע רואה בה "אירוע חריג בעבודתו".

התובע ומר אלנתן נחקרו על ידי חוקר המוסד. ההודעות הוגשו לבית הדין. כמו-כן, הוגש חומר רפואי של התובע, בו לא הוזכר האירוע הנטען בעבודה כגורם למה שאירע לתובע.

4.         ההתרחשות בעבודת התובע ביום 24.12.09

התובע תיאר בתצהירו את השיחה שהתנהלה עם אדם (שלא זוהה) שחוייב בגין שירותי הכבאות ושלדברי התובע התפתחה לוויכוח קולני. כך, הצהיר התובע:

"5.      הוויכוח התלהט ואותו אדם החל לצעוק, לקלל, ולדבר במילים קשות ולא מקובלות.

    6.     אני זוכר היטב את המילים שהוא השתמש בהן, כמו לדוגמא "גנבים", "מקבצי נדבות", "מוצצי דם, אוכלי חינם" ואף "אתם יותר גרועים מהנאצים".

    7.     למרות שהמשכתי לשוחח עמו ולנסות להרגיע אותו עם הסברים, אבל הוא המשיך בקללות ובצעקות וחזר על אותם דברים, השיחה נמשכה והוא גרר אותי לשיחה לא רגילה ומאוד לא נעימה. התקוממתי מאוד על כל מה שהוא אמר והתרגזתי מאוד מהמילים הקשות והביטויים שהוא השתמש בהם. אמרתי לו "השיחה ביננו נגמרה" וניתקתי את הטלפון, כעסתי מאוד וממש הרגשתי נסער.

    8.     במסגרת העבודה אני רגיל לעשות הרבה שיחות טלפון בענייני תשלום ואני רגיל שאנשים לא רוצים לשלם, וצריך להסביר להם בסבלנות.

    9.     אלא שהפעם השיחה היתה חריגה בקללות ובמילים הקשות שהושמעו נגדי ולא היתה דומה לשיחות המקובלות והרגילות. הקללות והמילים בהם השתמש אותו אזרח ובעיקר המילה "נאצים" חרגו מהרגיל, הכעיסו והרגיזו אותי באופן קשה ובסיום השיחה הרגשתי ממש נסער ונרגש והרגשתי שאני ממש מתפוצץ מכל מה שהיה".

לאחר השיחה, אותה שמע מר אלנתן באופן חלקי, יצאו שניהם למשימת גבייה במזכירות מושב נוה ימין, שהייתה סגורה. לאחר מכן, חזרו שניהם למשרד והתובע סיים את יום העבודה בשעה 15:00. מהעבודה נסע התובע לביתו והחל להרגיש ברע, תוך התפתחות שהביאה לאשפוזו בשעות הלילה.

מר אלנתן אישר את גרסת התובע בתצהירו, לפיו "ניסים חייג בנוכחותי לחייבים על מנת להסביר מהות החשבון. באחת מהשיחות הללו, השיחה עלתה לטונים צורמים וגבוהים, ניסים אמר "בזאת השיחה שלנו נגמרה...", והדבר הזה חזר על עצמו מספר פעמים. ראיתי כי ניסים התרגז מאוד, קם וישב וחזר לעמוד ואחר כך הוא ניתק את שיחת הטלפון" (סעיף 6 לתצהיר של מר אלנתן).